X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
הזמן מלון הזמן מלון הזמן צימר הזמן צימר הזמן לימוזינה הזמן לימוזינה הזמן רכב הזמן רכב הזמן טיסה הזמן טיסה טיול רומנטי טיול רומנטי הזמן הופעה הזמן הופעה הזמן כרטיס הנחות הזמן כרטיס הנחות
X סגירה
 

להתאהב מחדש אחרי הגירושין

לקראת פרק ב

טעמנו טעימות מהקייטרינג, הוצפנו בתמונות כדי לבחור צלם, מיששנו המוני בדי אופנה בשביל לתפור שמלה וחלמנו את החלום במלואו: בית בכפר, ילדים מתרוצצים על הדשא, גור כלבים חמוד וזוגיות טובה וארוכת שנים. ואז החלום נשבר. הבית הבטוח שלנו הפסיק להיות מגן לחולשותינו ומעל העתיד הבהיר הצלה עננת חוסר הוודאות

גרושה מחפשת פרק ב לחיים

יותר ויותר זוגות מתגרשים

שיעור הגרושין בעולם המערבי הולך וגדל. בישראל שעור הגירושין הוא 26 אחוז. ברוסיה 65 אחוז, בבריטניה 53 אחוז, וארצות הברית 49 אחוז. אם בעבר אנשים נקשרו זה לזה וגם אם לא היה להם טוב הם נאלצו להשאר יחד מסיבות כלכליות ופחדים חברתיים, הרי שהיום אנשים שמגיעים להחלטה שהיחד לא טוב, מעדיפים לפרק את החבילה.

מה המומחים אומרים ?

פסיכולוגים סוציולוגים, ומומחים אחרים ,מונים לא מעט סיבות למצב החדש. תוחלת החיים ורמת החיים עלו, כך נפתחות יותר אפשרויות להתחיל חיים מחדש. אם בזוגיות ואם בקריירה. החברה המודרנית פתוחה יותר ומאפשרת לפרט יותר חופש בחירה. הצעירים פחות נתונים ללחץ חברתי והתואר גרוש, הוא כבר לא אות קלון.

ישנם גם הסברים תרבותיים, בייחוד ההסבר שבעידן המידע והתקשורת הפתוחה, יש יותר גירויים ושינויים, קצב החיים מהיר ואנשים מתפתחים מהר יותר לכיוונים שונים.

האמנם כך הוא? האם אנו יכולים להחליף את חוויות הנעורים ואת הגיל הצעיר והתמים בימים של בגרות, מחושקים בעבודה דורשנית, בילדים ובחוויות כואבות מהזוגיות הלא בריאה שניהלנו ומתהליך הפרידה המורכב? האם מודעות "דרושים הייטק" הן כמו מודעות "דרוש בעל חדש שיהיה גם אוהב, גם מפרנס, מפרגן ותומך וגם אוהב את שלושת ילדי מבעלי הקודם .."? האם בכזו קלילות נצליח להתאהב שוב וליצור זוגיות חדשה טובה יותר?

ובכן, התשובה היא כן....

גם בגיל ארבעים, גם בגיל חמישים אפילו בגיל שישים ומעלה, עדיין שריר הלב שלנו עובד. בכל גיל ושלב בחיים אפשר להתאהב - בשום מקום לא כתוב שלצעירים יש מונופול על ההתאהבות, והרי שבתוכינו אנחנו לא חושבים על עצמנו כעל מבוגרים. בכולנו חי אותו הילד שהיינו, אותה הנערה היפה שישבה בצד וחיכתה שנער חלומותיה יזמין אותה לרקוד. כיוון שכך, כל עוד מותר לחיות, להרגיש ולחוות - מותר להתאהב. מותר להתמכר לרומנטיקה, לומר מילים שנשמעות מטופשות, ולדמוע מהתרגשות כשהוא אומר: אני אוהב אותך.

ולא.. זה כבר לא כזה פשוט..

פעם היינו מאמינים יותר, קנינו את אגדת ה-"והם חיו באושר ועושר.." ציפינו לה. היום, אחרי שהמציאות טפחה על פנינו אנחנו מאמינים פחות.. הטעם כבר אינו לגמרי ברור לנו.. אנחנו מפחדים..

לרוב אנחנו כבר לא לגמרי מרגישים בנוח עם המראה שלנו. כשהיינו צעירים ומתוחי עור היה קל יותר לחשוב על אינטימיות במגע מאשר היום כשגופינו כבר עבר דבר או שניים והמחשבה על לחשוף אותו אל מול אדם חדש יכולה להיות מפחידה ביותר.

בפעם הראשונה היינו גמישים מאוד. יכולנו לישון כל לילה במקום אחר, לנסוע כשהתחשק לנו, לברוח לעולם אחר, היום אנחנו אחראים על הילדים, ועל הפרנסה... ויש המון דברים שעומדים לפנינו בסדרי העדיפויות... אנחנו מפחדים להרפות מהם שמא מגדל קלפי חיינו יתפרק.

ובכל זאת.. פחד – או אהבה?

אם נצליח לשים לרגע בצד את הקול המפחד ונזכיר לעצמנו שכולנו ילדים של אלוהים. שגם לנו מותר. שהלב הוא אותו הלב בגיל שש עשרה ובגיל שישים. אם נתבונן החוצה במבט אוהב ורך, כך יחזיר לנו העולם את מבטו. אם אהבה היא הדבר שמניע את העולם, הרי שפחד הוא זה שעוצר אותו. ואף אחד לא באמת רוצה לעצור.

ואתם?

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:
אנא הזן את המספר מאה עשרים וארבע:
מזמינים וחוסכים